Yet again: Short #3

I found a post called "Most Awkward Interviews" (via digg).
All I'm gonna say is this: Tom Cruise is such a huge asshole, he really really is. As much as I love Jon Stewart (and that clip from 2004), if you can only watch one clip watch the one with Tom Cruise: if we all work hard enough to raise awareness, maybe one day everyone will acknowledge just how big of an asshole the dude really is.
You know what - here it is:

Rona Yekirati

Well, as you'll soon see, this post will be bilingual. I don't want to get into why I've been writing in English and not Hebrew – I have multiple reasons and I'm sure I'll get to them someday. What I would like to do is post a letter I wrote a few days ago to an Israeli singer-songwriter called Rona Keinan. Again, I know, it's in Hebrew. Most of you will appreciate having a break from the English, and those of you who won't – you'll just have to deal with it!

Now, before reading on, you have to keep in mind two important things: I might have embellished a bit (well maybe a lot) just so I could get the point across more clearly, and above all – it's a very personal letter, and though I'm not sure Rona will ever get what I sent I guess posting it here has its value, maybe she'll get here by Googling herself…

"רונה יקירתי,

מוזר לי לכתוב כאן, אבל היות והרגשתי שאני צריך לכתוב לך ולא מצאתי דרך יותר טובה, אז הנה...

ראשית ווידוי - אף פעם לא שמעתי שיר שלך עד לפני כמה ימים. אני לא אדם גלגל"צי ומרבית המוזיקה שאני סופג מגיעה מהמחלקה של המוסיקה "האלטרנטיבית" והעצמאית הלועזית. לפני כמה זמן שמעתי שיר שלך בגלי צהל בזמן שנסעתי באוטובוס, ולמרות שאחרי כמה דקות כבר הגעתי ליעדי, ואחרי כמה שעות יצאתי והגעתי הביתה, השיר לא עזב אותי. וזה לא הטריד כי ממש נהניתי מהשיר, "prison by the sea" זה היה. בקיצור, קניתי את הדיסק האחרון שלך יום למחרת.

אז למה אני כותב? אוף, זה קצת יותר מורכב ממה שציפיתי. אמשיך בכל זאת.

אמא שלי נפטרה לפני חצה שנה (אני לא מאמין שכבר עבר כל כך הרבה זמן). אבא שלי נשאר די מפורק מזה (היא הייתה בת 49, הוא בן 56) ואני די מנסה למלא את הוואקום שנוצר בבית, בעיקר בשביל שלאחותי עוד תהיה מסגרת שפויה לגדול בה (היא בת 17). מה שאני מנסה להגיד זה שכבר שישה חודשים אני מנסה למצוא כמה דקות מרגוע כדי לבכות בשקט, להתאבל בעצמי, ועד הבוקר לא מצאתי. כי זה לא כל כך פשוט לי – אני אדם שלא מסוגל לערב אנשים אחרים באבל שלו, השיבה שלנו הייתה חוויה שמחה כי לא הייתי מסוגל להיות עצוב כשכל הבית מלא באנשים שאני אוהב, ובכלל אני חושב שהייתי זקוק לזרז כלשהו שיגרום לי...לא יודע....

אבל הבוקר הזדמן לי להתחיל לשמוע את הדיסק: בו נגיד ש"נס" ממש ריגש אותי, לא כי המילים יותר מידי נגעו לליבי (בכל זאת, הייתי באמצע נהיגה והשעה 7:30 בבוקר) אלה אולי בגלל המנגינה הנוגה, אבל כשהפזמון של "עיניים זרות" נגמר, הייתי כבר בדמעות. עצרתי לרגע בצד ובכיתי במשך כמה דקות.

אני זוכר את השבת בו אמא שלי נפטרה, והרגע בו היא כבר לא הייתה שם, ואני עומד מול מה שנשאר ממנה, וחושב את מה שאת אומרת בשיר. ויכול להיות שאני לא מבין את השיר, שזה רק משהו פסיכוסומטי אצלי, מין שמיעה סלקטיבית, שגרמה לי להבין מה שרציתי להבין, ולא באמת מה שניסית להעביר. אבל עכשיו שהגעתי לעבודה, והשעה כבר 8:15, ויש לי כמה דקות כי הבוס בטח יגיע רק ב-9, אני כותב לך כדי לומר תודה. הייתי ממש זקוק לבכי הזה, שאחרי חצי שנה רק חיכה להזדמנות שלו.

אחרי כל דיסק שאני מחליט לקנות, אני בטוח שזה הדיסק הכי טוב שקניתי עד היום, אבל שלך מיוחד. באמת מיוחד. תודה."

"This post was NOT sponsored by Microsoft"

After having vented about Apple's latest dealings, and why I'm not going to buy anything they make for at least a while, I feel like now it's Sony's turn to feel the wrath of my crosshair.

Maybe I didn't buy a Sony audio receiver, or a Sony monitor, or a Sony CD deck. They could go on making money, I don't feel responsible, I did buy a walkman and a small boombox with their logo on it - for a kid thats a lot of money after all. And they had my respect, everybody's for that matter. You payed a lot but you knew you were getting your money's worth.
What I don't understand is how they could have gone soooo wrong so quickly. How could the same company invent such a revolutionary gadget like the walkman and then screw up so badly when implementing awful DRM schemes? How could the same company make something so utterly perfect like the PS2, and then produce such an expensive doorstop like the PS3.

I read an article on Wired a while ago, where they attributed a big chunk of the mess to the way Sony's R&D dept. was run: in the old days the dept. was comprised of small groups, sometimes individuals, competing against each other in creating the next big thing. Such was the way the PS1 was created, for example, and I think so did the PS2. So what happened? Paradigm shift - it seems competition is passé, and it's being replaced by collaboration. And Sony didn't make the switch and now they produced the aforementioned doorstop.

I don't know. Shouldn't there be more to it? Could it be that simple? I didn't only want a PS3, it's more than that, I wanted to want a PS3, maybe just because not wanting one means wanting an Xbox360. And now I'm screwed, because I want a 360, but I never wanted to want one.
I mean, Microsoft made it, you know, the only corporation in the history of capitalism to have horns and a red tail...

I guess I'm not the only one - have a look at this: